top of page

על התהליך 

בקיץ 2019 ליווינו, בימאית ומחזאי מתיאטרון גשר, את הנערות והנערים במחלקה לנוער באברבנאל. צפינו מהצד בתהליך יצירת ההצגה השנתית בחוג לתיאטרון בבית הספר "שחף" שבו לומדים מתמודדי נפש ממסגרת "מעון היום" לצד מאושפזים מהמחלקה הסגורה. 

בהנחיית שתי מורות לתיאטרון וביבליותרפיסטית כתבו בני הנוער טקסטים שאותם שיחקו על הבמה, כשהם מגלמים את עצמם ואת השדים שלהם. בתום חודש של תהליך מעורר השתאות עלתה ההצגה לפעם אחת בלבד בפני קהל של הורים, צוות טיפולי וחברים למחלקה. 

כל נסיון לחקות במדויק את מה שראינו סופו להיכשל, ולכן, במקום לתעד אחד לאחד וכדי לשמור על פרטיותם של בני הנוער – יצרנו הצגה משלנו. 

הילדים המאושפזים במחלקה לנוער מגיעים מכל מגזר בחברה, מכל מעמד סוציו-אקונומי. בעינינו אלה הם "הילדים של כולנו", הם אנחנו ואנחנו הם.   

מאז ומעולם פוסעים יד ביד האמנות וחקר הנפש. כולנו סקרנים באשר ל"רוח" שמפעילה את ה"מכונה" שהיא אנחנו. נדמה לנו שבזכות בני הנוער והצוות הרפואי זכינו להצצה אל הנפש האנושית, שלהם ושלנו. 

חשוב לנו לציין – זהו לא מחזה דוקו, הוא לא מתרחש באברבנאל, אלא ב"אורות" המוסד המומצא שלנו. והילדים שבו הם לא הילדים שפגשנו, אלא הם סך כל הילדים שיש בתוכנו. 

קורות חיים

דורותי פרקר 

מאנגלית: רועי חן

 

סכין זה כואב

נהר זה רטוב

חומצה זה צורב

סמים זה עלוב.

אקדח לא אמין    

לולאות נקרעות    

וגז זה מצחין 

עדיף כבר לחיות.

תודות 

לצפריר כוחנובסקי הראשון שהביא לפתחנו את רעיון המפגש בין תיאטרון גשר ואברבנאל.

לצוות המרכז לבריאות הנפש 'אברבנאל': 
-פרופ' יובל מלמד, מנהל ביה״ח 
-ד״ר סורין מגד, מנהל מחלקת נוער א׳ 
-ד"ר גדעון אבידן, מנהל טיפול יום נוער
 -גיא שגב, פסיכולוג
-צוות סיעוד מחלקת נוער א׳: אינגה נוביקוב, שרון מזרחי, לירן קרופניק
-צוות בית הספר 'שחף' ב'אברבנאל': 
עינת נהרי קרקו, מנהלת בית הספר
ומובילות פרוייקט הצגת הסיום: קורל פינטו, המורה לתיאטרון והבמאית, מאיה אביב יהודה, מחנכת הכיתה במחלקת נוער א׳, נעה ביבי, מטפלת באמצעות אמנויות, ביבליותרפיסטית.

להנהלת תיאטרון גשר: לנה קריינדלין ויבגני אריה, על ששלחו אותנו באמונה מלאה למסע של תחקיר ויצירה שארך כשנה. הפרוייקט הזה לא היה יכול להתקיים בלי הרוח הגבית שלכם. 

 

לניצן לוטם, משפחת סמל, משפחת לוטם, נאוה סמל

לארז דריגס, לנעם דריגס. 

לכל בני הנוער המופלאים שפגשנו בדרך – אין כמוכם.  

לליאו.

bottom of page